"הנושא
של דיני בנקאות בכלל והנושא של חובות החלות על הבנקים בפרט, הינו נושא שחשיבותו
עצומה. נושא זה מעסיק רבים שנים הרבה, ודי להזכיר בסוגיה זו את אימרתו הנודעת של
הסופר מארק טוויין כי: " בנקאי הוא אדם המשאיל לך מטריה כאשר השמש זורחת
ודורש אותה בחזרה ברגע שמתחיל לרדת גשם". כך גם באה לעולם אימרה קלאסית נוספת המשקפת את יחסו של הבנק ללווה:
" בנק הוא מוסד שילווה לך כסף אם תוכל להוכיח שאינך צריך אותו".
..........
לאור זאת
יש לשבח את עורכי הדין
מאת כבוד השופט י. גרוס, סגן נשיא
בית-המשפט המחוזי בתל אביב יפו:
בשעתו התכבדתי בכתיבת הקדמה לספרם של עורכי
הדין
אם בעת הוצאת הכרך הראשון היתה חשיבות מרובה
לספרות העוסקת בסוגיה נכבדה זו, הרי שהזמן שחלף מאז רק מדגיש ביתר שאת עד כמה
חשובה הסוגיה של יחסי הבנק עם הלקוח והחובות החלות על הבנקים. סוגיה זו ממשיכה
להעסיק את עולם המשפט בכלל ואת בתי-המשפט בפרט ואין ספק כי גם ספר זה, בדומה
לקודמו, יהיה לעזר רב לכל העוסקים בכך ויחסוך מהם עמל ויזע מרובים.
ספר זה מפנה לפסיקה העשירה שהתגבשה בנושא,
ואילו אני בדברי הקדמתי הקצרים מבקש להפנותכם לשלוש מעשיות אותן דליתי מתוך ספרי
"ארון הספרים היהודי" הקשורות בבנקים ובהלוואות ויש בהן כדי לשפוך אור
נוסף על עולם זה, והריהן לפניכם:
לאוזני לקוח של בנק התגנבה השמועה כי הבנק עומד
לפשוט את הרגל. הוא מיהר לבנק וביקש למשוך את הפקדותיו. "ברצון" השיבה
הפקידה "איך אתה רוצה לקבל את הכסף?". "אינני רוצה לקבל אותו אם יש
לכם כסף" השיב הלקוח, "אך אני דורש אותו אם אין לכם"..... ולבסוף
מעשה בתלמיד חכם שהתלונן פעם בפני ר' יחזקאל לנדא, רבה של פראג, בעל "הנודע
ביהודה", כי רבים משכימים לפתחו ומבטלים אותו מלימוד תורה. אמר לו ר' יחזקאל:
יש לי פתרון לבעייתך. אם ישכים עשיר לפתחך, תבקש ממנו גמילות חסד ושוב לא יבוא
אליך, ואם השכים עני לפתחך-הלוה לו אתה, ולא תראה עוד את פניו.
אין ספק
שכולנו חבים תודה והערכה לשני המחברים המלומדים הממשיכים במפעלם החשוב.